רע"פ 6987/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בתיק של החזקה והפצה של כדורי ויאגרה וסיאליס מזויפים. הנאשם ביקש לערער על החלטת בית משפט השלום באשדוד, שגזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ₪ והתחייבות עצמית בסך 50,000 ₪. הפצה והחזקה של טובין המסומנים ללא רשותו של בעל סימן המסחר, יחד עם אישומים נוספים, הובילו את בית המשפט להטיל עונש זה. יש לציין כי אין זו העבירה הראשונה של הנאשם; היו לו שלוש הרשעות קודמות בעבירות דומות. התיק נגד הנאשם החל בשנת 2005, כאשר כתב האישום הוגש בשנת 2008. שיהוי זה, יחד עם הזמן שחלף בין הגשת כתב האישום לבין הכרעת הדין, היה טיעון מרכזי בערעור. הצוות המשפטי של הנאשם טען כי חלוף הזמן נוגד את עקרון הענישה בזמן בתיקים פליליים. הם הפנו לפסיקה קודמת, Gavrielov v. מדינת ישראל, שבה בוטל עונש מאסר בשל סחבת בפרקליטות. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור והדגיש את חומרת העבירות, במיוחד לאור ההיסטוריה של הנאשם ברצידיביזם. בית המשפט הכיר בשיהוי המופרז בתיק, אך ייחס אותו לחוסר יעילות ביורוקרטית ולחוסר הסבר מצד התביעה ולא להצדקה כלשהי בטיעונו של הנאשם. השופט ציין את הצורך בענישה של ממש, נוכח מחדלי העבר של הנאשם בשמירה על החוק. לפיכך, הערעור על גזר דין חוזר נדחה, וגזר הדין המקורי יעמוד בעינו.