עת"מ 8350/08

תקציר

העותרים ביקשו לבטל את החלטת המשיבים המסרבת לרשום במרשם האוכלוסין שניים מילדיו של העותר 1 מאשתו השנייה, ולהעניק להם מעמד של תושבי קבע בישראל. העותר 1, תושב קבע בישראל, נישא לשתי נשים; האחד תושב ירושלים והשני מתגורר באזור שמחוץ לירושלים, בכפר צור באהר. שני בניו מאשתו השנייה, ילידת 1996, לא נרשמו כתושבי ישראל והגישו בקשה למעמד של תושב קבע, שסורבה. העותרים טענו כי הילדים צריכים לקבל מעמד זהה לזה של אביהם, על פי תקנה 12, וכי מרכז חייהם הוא בירושלים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הילדים, יחד עם אביהם, מתגוררים מחוץ לגבולות ישראל וכי התכלית ההומניטארית העומדת מאחורי תקנה 12 והליך איחוד המשפחות אינה ישימה במקרה זה, שכן המשפחה חיה יחד. זאת ועוד, פרשנותם של העותרים לפסיקה קודמת בעניין חוק הביטוח הלאומי הייתה בלתי הגיונית והבחינה בין תושבי קבע לבין תושבי חוץ. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת המשיבים סבירה ודחה את העתירה, תוך שהוא מורה לעותרים לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.