דנג"צ 8740/06

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בעתירה לערער על חוקתיותו של סעיף 19 לחוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ובני משפחותיהם. סעיף זה מגביל את תחולת החוק, המעניק קצבה בגין נכות תפקודית שנגרמה במהלך שירות מילואים, למי שנפגע ביום 1.1.1999 או לאחריו. העותר, שנפגע בשנת 1995, טען כי בקשה מוגבלת בזמן זו מפלה לרעה חיילי מילואים שנפגעו לפני מועד זה. פסק דינו של בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי תחולת סעיף התחולה משרתת תכליות לגיטימיות, לרבות אילוצים תקציביים ואופיו הביטוחי של ההסדר. בית המשפט מצא את הסעיף מידתי, ראוי ולא שרירותי, ועיגן אותו בחקיקה ראשית. התוצאה הקשה של פסק הדין מבחינת העותר, אף שהיא מצערת, אינה עילה מספקת לדיון נוסף. העתירה לדיון נוסף נדחתה, שכן היא לא עמדה בדרישות הקבועות בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, ופסק הדין הראשוני החיל מבחנים חוקתיים מקובלים. פסק הדין מדגיש כי הוראות חקיקה ותוצאותיהן הן בראש ובראשונה בתחום הכנסת, ובית המשפט אינו יכול להרחיב את תחולתם של חוקים בניגוד ללשונם ולכוונתם. מקרה זה אינו מצדיק דיון נוסף נדיר, ומשכך נדחית הבקשה לדיון נוסף.