מ"ח 6869/13

תקציר

הנאשם, שהורשע באונס וערעורו נדחה, הגיש בקשה למשפט חוזר בעילה של עיוות דין. בית המשפט הכיר בפרשנות המרחיבה של עיוות דין, אך הדגיש כי היא חלה רק במקרים חריגים שבהם נפלו בהחלטה פגמים חמורים שהובילו להרשעת שווא. הנאשם טען כי לוח הזמנים של בית המשפט לאונס לא התבסס על ראיות, מה שהעלה ספק סביר לגבי אשמתו. בית המשפט הבהיר כי הוכחת כל פרט בעבירה מעבר לספק סביר אינה תמיד אפשרית או הכרחית, כל עוד מוכחים יסודות מהותיים של העבירה. במקרה זה, בית המשפט מצא את גרסת הקורבן לאירועים אמינה ואת עדותו של הנאשם בלתי אמינה, וחוסר הדיוק לגבי התאריך והשעה המדויקים של האונס לא גרע ממסקנה זו. עוד טען הנאשם כי יש לו אליבי והוא הציג "מעין אליבי", אך בית המשפט מצא טענות אלה בלתי משכנעות ואינן עולות בקנה אחד עם חומר הראיות. עוד ציינו כי הנאשם כבר הציג טיעונים אלה במהלך המשפט והערעור, ומשפט חוזר אינו הזדמנות לערעור נוסף. ככלל, בית המשפט לא מצא עיוות דין ודחה את הבקשה למשפט חוזר, תוך שהוא מדגיש כי ההרשעה מבוססת על החוק וכי הנאשם זכה למשפט הוגן.