ע"פ 57448-02-14

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה נובעים מפסקי דין של הרשעה וגזרי דין שניתנו נגד המערערים בשלושה תיקים בגין עבירות פיסקליות לפי חוק מס ערך מוסף. האישום הראשון יוחס למערערים בקשירת קשר להונות את רשויות המס, על ידי הנפקה וקבלה של חשבוניות מס מבלי להיות זכאים, וקיזוז שלהן כהוצאות, על מנת להתחמק מתשלום מס. האישום השני יוחס למערערים שימוש במרמה ובתחבולה, זיוף או שינוי מסמכים, בעקבות ניסיון לשנות שם של ספק בכרטיסי הנהלת חשבונות. האישום השלישי מיוחס לחברה ולמנהלה הפעיל אי המצאת ספרי חשבונות הנדרשים על ידי רשויות המס. האישום הרביעי מיוחס לכך שאחד המערערים הוציא 29 חשבוניות מס לחברה אחרת, מבלי שהיה זכאי לכך ותוך שימוש במרמה ובתחבולה. האישום החמישי מיוחס למערער זה של הגשת תשעה דיווחים כוזבים לרשויות המס בכך שלא דיווח על כל עסקאותיו. האישום השישי מיוחס למערער זה באי הגשת שישה דוחות מס תקופתיים במועד. המערערים הכחישו את הטענות, למעט כמה עובדות רקע, אך הורשעו על ידי בית משפט קמא ברוב סעיפי האישום, ונגזרו עליהם תקופות מאסר וקנסות שונים. המערערים ערערו הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. אשר להרשעה, טענו המערערים כי המשיב לא הציג את החומר החשבונאי המקורי, ולכן לא עלה בידו להוכיח את האישומים נגדם. עוד נטען, כי המשיב לא הוכיח את היסוד הנפשי הנדרש להרשעה, שהוא כוונה מיוחדת להתחמק או להתחמק מתשלום מס. בית המשפט דחה טענות אלה, בקובעו כי בצדק מצא בית משפט קמא כי היעדר חומר חשבונאי מקורי או העתקים ממנו אינו מונע הרשעה, שכן הוצאת החשבוניות ותכולתן עוגנו באופן מהימן בחומר חשבונאי אחר שהוצג כראיה. עוד קבע בית המשפט כי קביעתו של בית משפט קמא ביחס ליסוד הנפשי התבססה על מכלול הראיות הנסיבתיות והעובדות החיצוניות, והיא סבירה. הטענות שהועלו נגד ההרשעה נגעו בעיקר לממצאי עובדה ומהימנות, שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהם. גם במקרה זה לא מצא בית המשפט עילה להתערב. באשר לחומרת העונש, קבע בית המשפט כי העונשים שהוטלו ראויים ועולים בקנה אחד עם פסיקות קודמות בתיקי עבירות מס, המציבות עדיפות לשיקולי הרתעה. לפיכך המליץ בית המשפט לדחות את הערעורים על גזר הדין. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט פה אחד את שני הערעורים ואישר את פסקי הדין של ההרשעה ואת גזרי הדין שניתנו על ידי בית המשפט קמא.