ע"פ 4221/13

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך שמירה על גזר הדין המקורי. ערכאת הערעור הדגישה את הכלל שנקבע לפיו אין להתערב בשיקול הדעת של גזרי הדין אלא אם נפלה טעות מהותית ונראית לעין או סטייה קיצונית מהנורמה. על אף שהעונש שנגזר על המערער נראה חמור, הוא עולה בקנה אחד עם מקרים דומים של פגיעה מכוונת בנסיבות מחמירות בבן זוג. בית המשפט שב והדגיש את הצורך בהחמרת הענישה על אלימות במשפחה, והדגיש את השפעתה ההרסנית על האמון והביטחון. מקרים קודמים, כגון פרשות נאצר וסגליצי, מדגימים את התקדים לעונשי מאסר ממושכים במצבים דומים, ותומכים בהחלטה להותיר את עונשו של המערער על כנו. האלימות במקרה זה הייתה מתועבת במיוחד, וכללה מעשים קיצוניים למרות ניסיונות התערבות, ולמערער היסטוריה של התנהגות אלימה כלפי המתלוננת. בפסק הדין הודגש כי צמצום הנזק לא נבע מחרטה כלשהי מצד המערער, אלא מהתנגדות הנפגע ומהתערבות שכנים. חרף נסיבותיו האישיות וויתור המתלונן עצמו על פיצויים, מעשיו של המערער היו חמורים מכדי להצדיק את שינוי העונש. בית המשפט ציין כי בית המשפט המחוזי גילה הקלה מסוימת בכך שלא הטיל פיצויים, דבר שהיה מוצדק בדרך כלל. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערער היה אמור לרצות את העונש כפי שנקבע בעבר.