בר"ע 15304-12-17

תקציר

במקרה שלפנינו, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, בטענה כי בית המשפט לא התייחס לכמה מטענותיו בנוגע לקביעת דרגת הנכות שלו על ידי ועדה. הוועדה הגיעה למסקנה כי המבקש חווה נכות זמנית בעקבות תאונה, אך לא נגרם לו נכות לצמיתות. לטענת המבקש, הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התחשבות הוועדה במצבו הקודם. לאחר עיון חוזר נדחתה בקשת הערר מאחר שבית המשפט המחוזי מצא את החלטות הוועדה סבירות וללא טעויות משפטיות. בית המשפט קבע כי הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה, לרבות הערכת תנועת הצוואר ובחינת בדיקות ההדמיה, הייתה מספקת. המבקש טען נגד שיקול דעתם הרפואי של חברי הוועדה, ובפרט נגד תפקידיהם של נוירוכירורג ואורתופד, וטען כי התעלם ממסמך רפואי חיוני המפרט ניתוח עמוד שדרה מומלץ. עם זאת, בית המשפט ציין כי מצבו של המבקש השתפר עם הזמן, תוך שלילת הצורך בניתוח, והגיע למסקנה כי כל השמטות הקשורות למסמך או לסריקות MRI אינן מהוות טעויות משפטיות. כמו כן, בית המשפט קבע כי אין סתירה בממצאי הוועדה בנוגע לנכות זמנית וקבועה. מאחר שהמבקש לא הוכיח טעות משפטית בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בקשת הערעור נדחתה ללא צו הוצאות בשל היעדר תגובה מבוקשת.