ע"מ 3/06

תקציר

מדובר בתיק העוסק בערעור של אם על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, שהכריז על בנה הקטין כבר-אימוץ. לאם היסטוריה של מחלת נפש והיא הייתה גרושה מאביו של הילד אך התגוררה איתו. הילד נולד מחוץ לנישואין ובילה את השנתיים וחצי הראשונות לחייו עם אמו עד שהושם באומנה בשל חוסר יכולתה של האם לטפל בו. האם טענה כי חל שיפור משמעותי במצבה הנפשי וביקשה מבית המשפט להורות למשיב להכין תכנית להחזרת הילד תוך קבלת סיוע משירותי הרווחה. לחילופין, אם בית המשפט החליט לשמור על הצהרת האימוץ של הילד, היא ביקשה להורות על אימוץ פתוח עם סופי שבוע וביקורי חגים. המשיב טען, כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי האם אינה מסוגלת לטפל כראוי בילד וכי אין סיכוי לשינוי במצבה. המשיב הדגיש את התשתית הראייתית הרחבה להחלטת בית משפט קמא וביקש לקיים את פסק הדין. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיב ודחתה את הערעור, בנימוק של חוסר מסוגלות הורית של האם והיעדר כל סיכוי לשינוי בעתיד הנראה לעין. בנוסף, דן בית המשפט בסוגיית האימוץ הפתוח, והדגיש כי יש לבחון אותה בכל מקרה לגופו ועל פי טובת הילד. בית המשפט החליט כי ניתוק מוחלט של הקשר המשפטי בין הילד להוריו הביולוגיים ראוי במקרה זה, תוך שמירה על תכתובת מכתבים תקופתית בלבד.