ע"א 42575-09-22

תקציר

הערעור מתייחס למקרה של תרמית בו צד שלישי זייף צו ירושה ורשם אותו בלשכת רישום המקרקעין, וכתוצאה מכך נגנב רכושו של התובע ללא ידיעתו. בית משפט קמא מצא את לשכת רישום המקרקעין, עורך דין שסייע לרישום במרמה, ואת התובע עצמו, התרשלו והורה להם לפצות את התובע. לשכת רישום המקרקעין ועורך הדין ערערו על פסק הדין וטענו כי בית המשפט קמא הרחיב את חובת הזהירות המוטלת עליהם. התובע ערער אף הוא, וטען כי שגה בית משפט קמא בממצאיו העובדתיים ובייחס לו דופי תורם. סגנית נשיא בית המשפט המחוזי, השופטת שוחט, קיבלה את ערעור לשכת רישום המקרקעין וביטלה את חובתה בתשלום פיצויים, לאחר שלא מצאה רשלנות מצדה. בית המשפט קבע כי חובת הזהירות של המשרד אינה כוללת חובה לפנות לרשות המנפיקה או לבצע חקירות נוספות בהיעדר חשד, במיוחד נוכח היקף הרישומים הגבוה שהיא מטפלת בהם מדי יום. באשר לערעורו של עורך הדין, דחה בית המשפט את טענותיו ואישר את ממצאי בית משפט קמא לפיהם הוא היה מעורב ברישום המזויף והתרשל. בסוגיית האשם התורם, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי התובע התרשל בכך שלא רשם את צו הירושה, דבר שיצר "פרצה הקוראת לגנב". עם זאת, השופט שוחט הציע להגדיל את אשמת התרומה של התובע מ-20% ל-30%. השופט נפתלי שילה והשופטת סיגל רסלר-זכאי הסכימו עם פסק הדין.