רע"א 5803/95
פסק-דין עליון
תקציר
במקרה זה התייחס בית המשפט העליון לשאלה האם קרוב משפחה שנכח בתאונה חייב להוכיח נזק נפשי חמור כדי לקבל פיצוי, בדומה לקרוב משפחה שאינו נוכח בזירה. המבקשת הייתה עדה למותה של אמה בתאונת דרכים, בטענה לפגיעה נפשית. בית משפט השלום דחה את תביעתה בנימוק שאין חומרה מספקת לנזק הנפשי שלה. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו. בית המשפט העליון אישר כי הקריטריונים לפיצוי חלים באופן שווה הן על קרובי משפחה "נוכחים" והן על קרובי משפחה "נעדרים", ודורשים הוכחת נזק נפשי משמעותי. גישה אחידה זו מבטיחה הוגנות, וקובעת כי שני סוגי קרובי המשפחה צריכים לעמוד באותם קריטריונים לזכאות לפיצוי. ההחלטה משקפת שיקולי מדיניות רחבים יותר, שמטרתם להגביל את הפיצוי בגין פגיעה נפשית משנית במקרים חמורים כדי למנוע תביעות מוגזמות ונטל בלתי צודק על הנתבעים. פסיקה זו מתיישבת גם עם פסקי דין קודמים ושומרת על עקביות באמות מידה משפטיות, ומחזקת את העובדה שכל נזק נפשי בר פיצוי חייב לעמוד ברף חומרה מוגדר, ללא קשר לנוכחות קרוב המשפחה בתאונה. החלטת בית המשפט מדגישה את האיזון בין הרחבת תביעות פיצויים פוטנציאליות לבין קביעת גבולות מוצקים להגבלת תביעות לנזק נפשי חמור, החל באופן אוניברסלי על שתי קטגוריות קרובי המשפחה המעורבים באירועים כאלה.
חקיקה מקושרת
רע"א 5803/95 שרה ציון נ' אברהם צח, עליון (18.3.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.