ע"ז 27483-12-16

תקציר

מתנגדי הצוואה ביקשו לערער על תוקפה של הצוואה שהותיר אחריו המנוח מכמה טעמים. ראשית, הם טענו כי המצווה נעדר יכולת נפשית להבין את טיבה של עריכת צוואה בעת עריכתה, אולם הם לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם. בית המשפט בחן מסמכים רפואיים וחוות דעת מומחים, מהם עולה כי המנוח עבר בדיקה פסיכולוגית חודשיים וחצי לאחר עריכת הצוואה, בה צוין ליקוי קוגניטיבי. עם זאת, בית המשפט מצא כי רישומים אלה אינם מהווים ראיה למצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה. גם עדויות המתנגדים והנוטריון שנכח בעת עריכת הצוואה לא תמכו בטענתם. שנית, המתנגדים טענו להשפעה בלתי הוגנת מצד המבקשת, אשת המנוח, אולם הם לא הביאו ראיות מספיקות כדי לעמוד במבחנים של השפעה בלתי הוגנת. בנוסף, טענו המתנגדים כי המבקש השפיע על המנוח לחתום על הצוואה, אולם בית המשפט מצא כי הנסיבות אינן מלמדות על השפעה פסולה. עוד טענו המתנגדים, כי המבקש נטל חלק בעריכת הצוואה, האסורה על פי החוק. בית המשפט דחה טענה זו, ולא מצא ראיות מהימנות לכך שהמבקש היה נוכח בעת עריכת הצוואה או היה מעורב בה. המתנגדים העלו טענות נוספות הנוגעות לפגמים הצורניים של הצוואה ולהיקף העיזבון, שגם אותן דחה בית המשפט, שכן הם לא עמדו על תוקפן של טענות אלה. ככלל, בית המשפט מצא כי טענות המתנגדים אינן נתמכות והתנהלותם לאורך כל ההליך בזבוז זמן שיפוטי. משכך, פסק בית המשפט לטובת המבקש, דחה את ההתנגדות לצוואה, והורה על ביצועה. המתנגדים חויבו במשותף לשאת בהוצאותיו של המבקש.