ת"א 31642-10-23

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי בו מעורבים יזם דירה (נתבע) ומספר רוכשים (תובעים). התובעים תבעו את הנתבע על כך שלא מסר את החזקה בדירותיהם במועדים המוסכמים, ודרשו פיצוי בגין האיחור. הנתבע, מצדו, תבע שכנגד תשלומים על הדירות. בית המשפט בחן בדקדקנות את חומר הראיות והגיע למסקנה כי הנתבע אכן לא מסר את הדירות בהקדם. מאחר שהנתבעת לא הוכיחה כל הגנה תקפה, קבע בית המשפט כי עליה לפצות את התובעים בגין דמי השכירות בתקופת האיחור. יש לציין כי התובעים לא נדרשו להוכיח את סיבת האיחור, אלא רק את משך הזמן ואת שווי דמי השכירות. באשר לשומת דמי השכירות, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של שמאי התובעים, עליה לא ערער הנתבע. בית המשפט התייחס גם לטענת הקיזוז, ובחן האם התובעים ויתרו על זכותם לקזז את חובם לנתבעת בגין המסירה המאוחרת כנגד התשלומים שהם חייבים לנתבע. בית המשפט לא מצא כל ראיה לוויתור כזה, ממנה משתמע כי התובעים אכן יכלו לממש את זכותם לקיזוז. עוד נקבע כי סירוב התובעים לתוספת להסדר הנושים, שכללה לכאורה כתב ויתור, לא היה משכנע. בית המשפט חישב את פיצויי דמי השכירות עבור כל תובע ולאחר מכן הפחית את הסכומים שהם חייבים לנתבע, והגיע למסקנה כי התובע 1 זכאי ל-131,691 ₪ ולתובעים 7 ו-8 ל-71,330 ₪ לאחר חישובים אלה. בנוסף, הורה בית המשפט על מסירת הדירות לאלתר לתובעים ופסק להם שכר טרחת עורך דין. הסעדים הכספיים היטיבו אפוא עם התובעים, כאשר הנתבע נדרש לשלם סכומים אלה תוך 30 יום, והיו כרוכים בחיובים נוספים אם לא שולמו בהקדם. פסק הדין, שניתן ביום 24.1.2025, הביא לסיומו סכסוך רכושי מורכב זה.