דב"ע נה/14 - 0

תקציר

המקרה נסב סביב הגדרת "הכנסה" בכל הנוגע לדמי ביטוח לאומי לפי חוק הביטוח הלאומי. באופן ספציפי יותר, הוא התייחס לשאלה האם המוסד לביטוח לאומי מוסמך לבחון את טיבן של "הוצאות עודפות" הכרוכות במעסיקים בעת קביעת הכנסות העובדים החייבות בדמי ביטוח. גדות, חברה פטרוכימית, הגישה דו"חות מס לשנים 1986–1990 שכללו סעיפים להוצאות שהיטיבו עם העובדים אך לא ניתן היה לייחס אותם לאנשים ספציפיים, המכונים "הוצאות עודפות". הוצאות אלה, שגדות לא תבעה כניכוי מס, לא נחשבו להכנסות חייבות מס הכנסה עבור עובדי גדות. עם זאת, המוסד חייב את גדות לשלם דמי ביטוח לאומי על הוצאות אלה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת זכותו של המוסד לעיין בהחלטות פקיד השומה של מס הכנסה בנוגע להוצאות עודפות אלה. גדות ערערה על פסק דין זה, בטענה כי הוא הביא לכפל מס וכי יש לכבול את המוסד לקביעותיו של פקיד המס. הערעור התקבל. בית המשפט קבע כי למכון יש סמכות לקבוע האם הוצאות מסוימות הן אכן "הוצאות עודפות", אך משקבע פקיד המס קביעה זו, על המכון לכבד אותה. משכך, גדות הייתה פטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי על הוצאות עודפות אלה, ופסק הדין הראשוני בוטל. לפסק דין זה השלכות על חישוב הכנסות העובדים לצורכי ביטוח לאומי ועל יחסי הגומלין בין דיני המס לחקיקת הביטוח הלאומי.