ת"א 1792/07

תקציר

הדיון נסוב סביב פרשנות הכיסוי של פוליסת ביטוח לרכבו של בעל מוסך. הפוליסה המדוברת מבחינה בין שני סוגים של שימוש ברכב: סעיף 26 חל על כלי רכב שאינם בבעלות המבוטח לצרכי מסחר, בדיקה ובדיקות, ואילו סעיף 27 חל על כלי רכב שבבעלות המבוטח לצרכי מסחר. בית המשפט מבהיר כי כוונת פוליסת סחר כזו היא לבטח רכבי לקוחות שהובאו למוסך לתיקון, ובכך לחסוך מבעל המוסך את הצורך לוודא את מצבו הביטוחי של כל רכב. היא אינה אמורה לבטח את רכבו האישי של בעל המוסך כרכוש קבוע. מאחר והרכב המדובר רשום על שם בעל החברה, בית המשפט בוחן האם הוא נופל תחת הכיסוי של הפוליסה. השופט מגיע למסקנה כי הרכב הוא נכס רגיל המשמש את המוסך ולא רכב של לקוח שהושאר לתיקון. לכן, זה לא מכוסה על ידי הפוליסה. פרשנות לשון הפוליסה תומכת במסקנה זו, ומציינת "בדיקה" ו"בדיקה" למוסכים ולא תיקונים. זאת ועוד, טענת התובע בדבר תום לב בכיסוי הפוליסה נדחית מחוסר ראיות. לפיכך, השופט מורה על מחיקת התביעה, וקובע כי חברת הביטוח הנתבעת אינה חייבת בפיצוי כלשהו. לאור לשונה הדו-משמעית של הפוליסה, נפסקות לתובע הוצאות סמליות בסך 1,000 ₪.