ע"א 119/83

תקציר

עניינו של התיק נסוב סביב מחלוקת חוזית בין המערערת, שניהלה קוטף עופות במשחטה שבבעלות המשיב, ביחס לטענת המערערת בדבר זכות בכורה להפעלת קוטף במשחטה חדשה. בחוזה המקורי, שחודש פעם אחת, נקבע כי המשיב לא יהיה מחויב להעביר את זכויותיה של המערערת למקום חדש, אלא ייתן עדיפות למערערת. כאשר המשיבה העבירה את בית המטבחיים בשל תנאים סניטריים והחלה להפעיל את המלקט בעצמה, תבעה המערערת בגין הפרת חוזה, וביקשה מהמשיב הצהרה על זכות הבכורה שלהם ופיצוי כספי. בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי החוזה לא חייב את המשיב להיכנע למערערת כאשר החליטו להפעיל את הקוטף בעצמם. פסק הדין הדגיש כי יש לפרש את אומד דעתם של הצדדים על פי משמעותו המילולית של החוזה, תוך הימנעות מהתחייבויות מכללא. "זכות הבכורה" הנזכרת בחוזה הובנה כחלה רק על מתחרים של צד שלישי ולא על המשיב. בנוסף, הובהר בחוזה כי למשיבה לא הייתה כל חובה להקנות למערערת זכויות כלשהן במשחטה חדשה. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בדבר תום לב, הפסדי השקעה והטעיה, וקבע כי הן אינן מבוססות. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, ונפסק למשיב 500,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות, צמוד וכולל ריבית לפי חוק ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.