סע"ש 45002-02-14

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבע, לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין, ליקויים בהפרשות לפנסיה, פדיון חופשות, דמי הבראה, דמי חגים ושכר עבור חודש 1/14. בתוך כך, הנתבעת תבעה נגדית סכומי קיזוז בגין הלוואות שניתנו לעובד, שימוש פרטי בסולר וקנסות חניה. השופטים מצאו את גרסת הנאשם לאירועים אמינה יותר. הם הגיעו למסקנה כי התובע פוטר אך לא היה זכאי לפיצויי פיטורים מלאים או לתמורה מוקדמת. התנהגותו של התובע כלפי עמיתיו ומנהלו, שכללה גסות רוח וקללות, הצדיקה את פיטוריו. עם זאת, מאחר שמעשיו לא הגיעו לרף החומרה הגבוה ביותר, התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים חלקיים, המוגבלים להפרשות לקרן הפנסיה שלו. הנתבעת לא חויבה לשלם לתובע עבור הודעה מוקדמת, ואף לא הייתה חייבת בתשלום לנתבעת, שכן הפיטורים לא היו ביוזמתה של התובעת בלבד. זאת ועוד, בית הדין לא מצא עילה לפסוק לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. התובעת הייתה זכאית לתשלום עבור פדיון ימי חופשה שלא נוצלו ודמי הבראה, בסך 2,055 ש"ח ו-1,323 ש"ח, בהתאמה. בית המשפט דחה את תביעת התובע לדמי חגים, וקבע כי הוא דרש תשלום גם עבור חגים להם לא היה זכאי. כן נדחתה תביעת התובעת לשכר בגין נסיעות לעבודה ושעות נוספות, וקבעה כי רישומי התובעת ועדויותיה אינם מדויקים. באשר לתביעות הקיזוז של הנתבע, קיבל בית המשפט את הטענה כי התובע קיבל מהנתבעת הלוואות בסך של 11,900 ₪, אותן לא פרע במלואו. הנתבע היה רשאי לנכות סכום זה מהתשלומים המגיעים לתובע. בית המשפט קיבל גם את תביעת הנתבעת לקנס חניה בסך 500 ₪, שנגרם עקב הפרתו של התובע, אך דחה את התביעה להוצאות סולר ולא מצא חריגה משמעותית מצד התובע. בסיכומו של דבר, תביעת התובעת התקבלה בחלקה בגין ליקויים בהפרשות לפנסיה, פדיון חופשות, דמי הבראה ומשכורת 1/14 בסך 7,934 ₪. מסכום זה ניתן היה לנכות 12,400 ₪ בגין ההלוואות שלא שולמו של התובע וקנס החניה. הנתבעת חויבה לשלם את היתרה, אם בכלל, בתוך 30 יום, בצירוף ריבית סטטוטורית ממועד סיום ההעסקה. שני הצדדים היו אחראים להוצאותיהם, ולתובעת ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.