תה"ס 39829-10-19

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק דין זה סובבת סביב פרשנותו של הסכם גירושין שנחתם על ידי זוג גרוש, אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. באופן ספציפי, האישה טענה כי בעלה לשעבר צריך לשאת במחצית מעלות רכישת ושיפוץ דירה בשנת ---, ואילו הגבר טען כי ההסכם אינו מרמז על התחייבות כזו. השופטת בחנה ביטוב לב את סעיפי ההסכם ואת נסיבות יצירתו. הם מצאו כי כוונת הצדדים, כפי שמשתמע מלשון ההסכם, הייתה שהכסף ממכירת דירתם המשותפת יממן את רכישת הדירה החדשה בשנת ---. מאחר שתמורת מכירת הדירה לא כיסתה את עלויות השיפוץ והרכישה, היה מצופה מהאישה לשאת בהפרש. השופטת הדגישה כי ההסכם לא חייב את האיש בהוצאות נוספות. קביעתו של בית המשפט הייתה כי תביעתה של האישה אינה מוצדקת על יסוד תוכן ההסכם, אומד דעתם של הצדדים והגיון ההסדרים הכספיים המפורטים בו. יתר על כן, נראה כי בחירתה של האישה להחליף את הדירות הנמכרות הביאה לדמי שכירות גבוהים יותר אך לסכום נמוך יותר עבור רכישת הדירה החדשה ושיפוצה. השופט הגיע למסקנה כי האישה לא יכלה לצפות שהגבר יממן את השיפוצים שלה ללא כל הסכם מראש או הסדר בית משפט. לפיכך נדחתה התביעה, והאישה חויבה לשלם לגבר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,850 ₪. החלטה זו התקבלה על בסיס פרשנות הסכם הגירושין וכוונות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי באמצעות באי כוחם.