עת"מ 28198-12-22

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה בשל ההיצע המצומצם של דיור ציבורי והצורך לתעדף את הנזקקים ביותר. תפקידה של ועדת חריגים מובהר, והוא לבחון בקשות של מי שסורבו לקבל סיוע בדיור לפי נוהל 08/05. בית המשפט מדגיש את שיקול הדעת של משרד הבינוי והשיכון בהקצאת דיור ציבורי ואת תפקידה המצומצם של הרשות השופטת בבחינת החלטות אלה. קביעת תנאי סף לזכאות, לרבות קריטריון הנכות הצמיתה, נתפסת כהפעלה סבירה של שיקול הדעת של המשרד. קריטריונים אלה נועדו להבטיח חלוקה שוויונית של המשאבים ואינם נחשבים שרירותיים או בלתי צודקים. בית המשפט מכיר בכך שבעוד שהכללים עשויים שלא לכסות את כל המקרים הפרטניים, הם נחוצים ליעילות מנהלית ומוצדקים לאור המשאבים המוגבלים. יתר על כן, ההבחנה הנעשית על בסיס מוגבלות אינה נתפסת כאפליה אלא כהחלטה חברתית-מוסרית סבירה. בפסק הדין מודגש כי מי שאינו זכאי לדיור ציבורי יכול לבקש סיוע באמצעים אחרים, כגון סיוע בשכר דירה. לבסוף, מצווה העותר לשאת בהוצאות המשיב.