ת"א 373/90

תקציר

במקרה הספציפי הזה, התובע לקה בהתקף לב תוך כדי נהיגה וטען כי רכב אחר שהגיח מצדו השמאלי גרם לו לפאניקה, ובכך תבע את הנתבעת – המבטחת שלו – לפיצוי. עיקר המחלוקת בין התובע לנתבע נסבה סביב השאלה האם האירוע המדובר מהווה תאונת דרכים ולפיכך זכאות לפיצויים. בית המשפט המחוזי מינה מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה להערכת המקרה, אולם הנתבע ביקש לבטל את המינוי וחוות דעת המומחה נפסלה, שכן המומחה הכין את חוות דעתו על סמך החומרים הרפואיים של התובע בלבד, ולא של הנתבע, דבר המנוגד לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט פסק לטובת בקשת הנתבעת, שיבח את זריזותו ויעילותו של המומחה, אך בסופו של דבר החליט כי יש לפסול את חוות הדעת ולבטל את המינוי. הסיבה לכך היא שהמומחה לא עמד בתקנות המאפשרות לכל אחד מהצדדים למסור מסמכים רפואיים נוספים תוך 45 יום. בית המשפט הדגיש את חשיבות הטוהר בהליך השיפוטי ומניעת ספקות פוטנציאליים, למרות מומחיותו המקצועית של איש המקצוע הרפואי המדובר. עוד נקבע בפסק הדין כי הוצאות שלב זה של הדיון ייפסקו בתום המשפט. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, בהסכמת התובע והנתבע ובאי כוחם.