ב"ל 20944-05-21

תקציר

התיק נסוב סביב יחסי עבודה ונטל ההוכחה מוטל על התובע, אשר מבקש לקבוע כי הועסק כשכיר ולא כעצמאי בתקופות המפורטות בתביעה. התובע דיווח לרשויות המס כעצמאי אך פנה לנתבעת על מנת לברר את מצבו התעסוקתי ולשלם את דמי הביטוח רטרואקטיבית. בית הדין בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע עבד כשכיר אצל שני נתבעים: נציג הבית המרכזי ונציג החנויות. ההחלטה התבססה על עדותו של התובע, שהייתה עקבית ונתמכה בראיות ובעדים נוספים. בית המשפט מצא קשיים בדיווחים הפורמליים של התובע לרשויות המס אך הבין אותם כתוצאה מחוסר הבנה של הנהלים הנדרשים. בית המשפט ערך בחינה מקיפה, בהתחשב בהיבטים החיוביים והשליליים של מבחן השילוב כפי שהותוו בפסיקה. מבחינת נציגת הבית המרכזי, בחן בית הדין את נסיבות סיום יחסי העבודה, תשלום השכר, מתן כלים ופיקוח על העבודה וקביעת שעות עבודה ושכר, כל אלה הצביעו על יחסי עבודה. באשר לנציג החנויות, בית המשפט שקל את דרישות התובע לתשלום ואת ידיעת הנציגים על זכויותיו כעובד. קביעת הנציג את שעות עבודתו, שכרו וחופשותיו של התובע, לצד הפיקוח על עבודתו, שקלו לטובת יחסי עבודה. חלק מהאינדיקציות הצביעו על עבודה עצמאית, אך בית המשפט מצא אותן זניחות. בית הדין קיבל את טענת התובעת כי התקיימו יחסי עבודה עם שני הנציגים בתקופות הרלוונטיות. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל ניצול לרעה או התנהלות בלתי חוקית מצד הנתבעת בניהול הליכי הגבייה. לתובע נפסקו הוצאות אישיות, לרבות שכר טרחת עדים, והנתבע חויב לשלם 1,500 ₪ בתוך 30 יום. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.