ע"ע 43715-05-12

תקציר

בית הדין מצא כי אי תשלום פיצויי הפיטורים על ידי החברה לא היה שרירותי אלא התבסס על סעיף מפורש בהסכם העבודה, הקובע כי הפקדות לביטוח מנהלים הן במקום פיצויי פיטורים. התנהלות החברה לא מעידה על בחירה מודעת לשלול את זכויותיה של המערערת, והייעוץ המשפטי הראשוני שלהם הותיר את העניין עמום. מאחר שהחברה שילמה את פיצויי הפיטורים באופן מיידי לאחר שהתבררה טעותם, והמערער הגיש בקשה לכך רק ארבעה חודשים לאחר סיום העסקתו, לא מצא בית הדין כל זדון מצד החברה. לפיכך, לא היה מקום לפיצוי נוסף של הלנה, מעבר להפרשים הצמודים והאינטרסנטיים. באשר לפיצוי המוסכם של עשר משכורות, קבע בית המשפט כי השינוי המהותי בהסכם חל בשנת 2007, והגדיל את התקופה לעשרה חודשים. השמטת ההתייחסות לתקופת העסקה של שנתיים בהסכם מ-2008 לא הצביעה על שינוי באופי הפיצויים. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של בית הדין האזורי להסכם, שקבע כי הפיצוי המוסכם יחול רק אם החברה תסיים את העסקתו של המערער במהלך תקופת השנתיים. המערער לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו, ונטל ההוכחה הוטל עליו. בית המשפט גם אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לאחריותם של לוסיאן ופטריק, וקבע כי מדובר בקביעה עובדתית. עם זאת, היא ביטלה את הצו המורה למערערת לשלם הוצאות לחברה, נוכח גרסתה השגויה של החברה לאירועים בכתב ההגנה ובתצהיר שלה. מאחר שהמערערת כבר שילמה את ההוצאות, יוחזר הסכום בהפרשים צמודים ובריבית. הערעור נדחה, ולא יינתן צו להוצאות למי מהצדדים בגין הערעור.