תנ"ג 38591-03-12

תקציר

המבקש, המבקש לייצג את חברת אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ בתביעה נגזרת נגד נושאי משרה לשעבר, אינו עומד בתנאי הסף לייצוג כאמור, שכן הוא אינו "בעל מניות" כנדרש בחוק. עיקר המחלוקת נסובה סביב טענת המבקש בדבר החזקת מניות בחברה, כאשר המשיבים טוענים כי הראיות שהוצגו להחזקת מניות אינן מספיקות. המסמך שמסר המבקש, מלפני כמעט שבע שנים, אינו מצביע על בעלות ישירה במניות ואין בו די כדי להקנות לו מעמד של בעל מניות. בנוסף, מעמדו של המבקש כתובע נגזר פוטנציאלי מוטל בספק, שכן ייתכן שהמניות המדוברות נתפסו ונמכרו, והמבקש לא סיפק כל ראיה עדכנית להחזקת מניות. על פי חוק החברות, בעל מניה חייב להיות רשום ככזה או להחזיק בשטר מניה, שהמבקש לא הצליח להוכיח. כמו כן, בא כוח המבקש מצוי בניגוד עניינים בכך שהוא מייצג במקביל את התובע הנגזרת ומשמש כנציג התובעים בתובענה ייצוגית נגד החברה. הדבר מעלה חששות לגבי ניהול התביעה הנגזרת וחשיפה אפשרית של מידע סודי. בית המשפט דן גם בחוות דעתו של הבודק שמינה החברה, אשר הגיע למסקנה כי אין בסיס להגשת תביעה נגד נושאי המשרה, אך מאחר שבית המשפט לא קיבל את דו"ח הבוחן והמבקש לא ביקש לעיין בו, משקלו הראייתי נמוך. בסופו של דבר, בית המשפט מתמקד בשיקול הדעת של דירקטוריון החברה בבואו להחליט שלא לתבוע את נושאי המשרה, תוך בחינת סבירות החלטתם. מתצהיר יו"ר הדירקטוריון עולה על חקירה יסודית של האירועים שהובילו להרשעת החברה, שהביאה להחלטה שלא להגיש תביעה. מאחר שהמבקש בחר שלא לחקור את היו"ר, בית המשפט מקבל את גרסתו של היו"ר כעובדתית. יתר על כן, לדירקטוריון כולו לא היה עניין אישי בהחלטה, מה שתומך עוד יותר בסבירות שיקול דעתם. לפיכך, הבקשה לאישור התביעה הנגזרת נדחית, והמבקש מחויב לשאת בהוצאות המשיבים.