ע"א 1071/96

תקציר

בית המשפט אישר את דחיית הערעור, והסכים עם הערכתו של השופט ריבלין כי המערערים לא הוכיחו רשלנות מצד המשיב. בית המשפט לא מצא עילה להחיל את "חזקת הרשלנות" אשר תעביר את נטל ההוכחה אל המשיב. בבואו לבחון את חזקת "הדבר המסוכן" מפסק דין פישמן, הכיר בית המשפט בכך שחזקה זו חלה רק כאשר דבר מסוכן נותר או נמסר, מה שלא היה המקרה כאן. עוד ציין השופט ריבלין כי חזקה זו אינה חלה כאשר הנאשם משתמש כראוי ב"דבר מסוכן" כדי להתמודד עם איום מיידי. בנוסף, דחה בית המשפט את תחולתה של חזקת "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, מאחר שהתנאים לא התקיימו. ההרוג נהרג במהלך פעולת צה"ל לפיזור הפרות סדר ברפיח, במסגרת התקוממויות גדולות יותר שהתאפיינו באלימות ובתקיפות נגד כוחות צה"ל. השימוש המבוקר שעשה הכוח הצבאי בירי נחשב סביר בהתחשב באיומים שנשמנו להם. לא היה בסיס למסקנה כי הירי, שבוצע על ידי שלושה שוטרים תוך שימוש בתחמושת מוגבלת, הצביע על אי נקיטת אמצעי זהירות. משכך, נטל ההוכחה נותר בידי המערערים, שכן העברתו לא הייתה מוצדקת לפי סעיף 41. בית המשפט השאיר פתוחה את בחינת סוגיות אחרות הקשורות לפקודת הנזיקין לדיון עתידי.