ע"א 645/79

תקציר

המערערת, שבבעלותה חלקת קרקע ועליה מבנה, ערערה לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות את ערעורם על בקשתם לתשלום מס מופחת. הבניין נמצא בבעלות שתי חברות נוספות הקשורות למערערת. טענת המערערת היא כי הנכס מושכר בדמי שכירות מוגנים, ולכן יש להפחית את שיעור המס. החלטת בית המשפט המחוזי, והחלטת ועדת הערר בפניו, דחו טענה זו וקבעו כי הסכם השכירות הוא פיקציה שנוצרה לצורכי מס. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, וקיבל את הראיות שאינן שנויות במחלוקת המעידות על יחסי שכירות בין המערערת לבין שתי החברות, וכי אין מדובר בעסקה פיקטיבית או מלאכותית שנועדה להפחית מס באופן בלתי ראוי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי יחסי החכירה מקנים לחברות את הגנת החוק, כלומר המערערת זכאית לשיעור מס מופחת. דעת הרוב, שהייתה מכרעת בקבלת הערעור, הדגישה כי תביעת המערערת לשיעור מס מופחת החלה בשנת 1976, והסבירה כי התנאים המיוחדים של החכירה נבעו מהיחסים המיוחדים בין החברות, ולא הצביעו על כוונת התחמקות ממס. לפיכך, קבע בית המשפט העליון כי על המשיב לתקן את השומה כך שתחיל את שיעור המס המופחת. הנשיא לנדוי חלק על כך, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי חוזה החכירה פיקטיבי וכי על המערערת לשלם מסים בשיעור הרגיל.