בש"פ 154/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בבקשה להארכת מעצר שביעית, שביקשה התביעה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי. המשיב, הנתון במעצר עד למשפטו מזה תשעה חודשים, מואשם בקשירת קשר לייבא ולהחזיק כמות גדולה של הרואין. בית המשפט הורה בעבר על מעצרו, תוך הכרה בקיומו של בסיס ראייתי לאישומים ובסיכון הגבוה הנשקף מהמשיב. ניתנו מספר הארכות מעצר, ושירות המבחן הגיש תסקיר הממליץ על חלופות מעצר. הדו"ח האחרון, מיום 26.12.2010, הציע חלופת מעצר בתנאים מגבילים, אותה דחה בית המשפט המחוזי. בערעור נטען כי שגה בית המשפט בכך שהורה על המשך המעצר אך ורק בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב. בדגש על חלוף הזמן, היעדר עבר פלילי ותסקירי מבחן חיוביים, מבקש המערער להשתחרר ממעצר. מנגד, התביעה מצדיקה את ההארכה, ומדגישה את חלקו של המשיב בהפצת הסמים ואת ההתקדמות האיטית של המשפט. לאחר בחינת הבקשה ובהתחשב בנסיבות, מחליטה ערכאת הערעור לקבל את הערעור. בית המשפט מגיע למסקנה כי שילוב הגורמים, לרבות חלוף הזמן, היעדר עברו הפלילי של המשיב והמלצת שירות המבחן, מצדיקים את שחרורו ממעצר. השופט מדגיש כי ככל שהמעצר עד למשפט ארוך יותר, כך ניתן פחות משקל לשיקולי מסוכנות ושיבוש הליכי משפט, וניתן משקל רב יותר לזכותו של המשיב לחירות. לפיכך, בית המשפט מורה על שחרורו של המשיב בתנאים המגבילים המפורטים בתסקיר שירות המבחן, עד לדיון בבית המשפט המחוזי. מעצרו הוארך בתשעים יום כדי לאפשר את שחרורו של המשיב בתנאים החלופיים או עד למתן פסק הדין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.