תאד"מ 21806-02-22

תקציר

השופט קבע כי על הנתבע לשלם את אגרת הרישוי עבור השנים בהן היה רשום כבעל הרכב בטאבו, למרות שמכר אותו. זאת, משום שהנתבעת לא פעלה לשינוי פרטי הבעלות או להודעה לרשות כי הרכב נמכר ואינו בשימוש עוד. עוד קבעה השופטת כי אחריות הקונה במקרה זה היא משנית לאחריות המוכר (הנתבע). טענת התובעת (ככל הנראה הרשות הממונה על רישוי הרכב) התקבלה בחלקה, שכן השופט מצא כי השיהוי הניכר במשלוח מכתב התראה לנתבעת לאחר יצירת החוב – כחמש שנים – היה בלתי סביר. לפיכך, הנתבע נדרש לשלם רק את סכום הקרן של החוב, שחושב כ-5,500 ₪, ולא כל תשלום נוסף או ריבית. רוכש צד ג' חויב לשפות את הנתבע במחצית מסכום זה (2,750 ₪). השופטת דחתה גם טענות חדשות שהעלו הנתבע והצד השלישי במהלך הדיון, שכן אלה היוו הרחבה של חזית התיק.