ב"ל 18229-09-22

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעה שהגיש עובד חברת החשמל (התובע) כנגד החלטת הנתבע לדחות את בקשתו להכיר בליקוי ברכו כפגיעה בעבודה. התובע טען כי בעיות הברכיים שלו נגרמו כתוצאה מתנאי עבודתו, ואילו הנתבע טען כי אין בסיס למיקרוטראומה. השופט בחן בקפידה את תצהירו של התובע, עדותו ועדותו של עדו, מר בן עזרא, ומצא את גרסתו של התובע אמינה. התברר כי טיפוס על עמודי חשמל וסולמות היה חלק יומיומי ומהותי מעבודתה של התובעת, שביצעה 4-5 טיפוס ביום, לעיתים אף יותר. די בפעילות זו, שכללה כיפוף ויישור חוזר ונשנה של הברכיים, כדי לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה לתקופה שבין 1990 ל-2015, עת מונה התובע למנהל עבודה. עם זאת, טענות התובע בדבר אופי עבודתו בעת שהיה על המוטות או הסולמות לא התקבלו, שכן הן לא נחשבו לתנועות חוזרות ונשנות. בנוסף, נדחו טענות התובעת בדבר עלייה במדרגות ועבודה תוך כריעה בכלים רוטטים מחוסר ראיות מפורטות לגבי תדירות ומשך. בתקופה שבין השנים 2015 ל-2020, כאשר התובע היה מנהל עבודה, מצא בית המשפט כי אופי והיקף עבודתו הפיזית לא פורטו דיים, מה שהוביל למסקנה כי לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה בשנים אלו. באשר לעבודתה של התובעת משנת 2020 ועד היום, אין חולק כי היא משרדית בלבד, ולכן אינה זכאית למיקרוטראומה. לסיכום, קבעה השופטת כי התובע הצליח להוכיח את התשתית העובדתית למיקרוטראומה בנוגע לליקוי בברכו בתקופה שבין 1990 ל-2015, ולכן יועבר התיק למומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין הירידה. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים, אשר יעודכנו על פסק הדין כמקובל.