ע"ז 11632/99

תקציר

פסק הדין עוסק באמיתותן של שתי צוואות שהותירה אחריה המנוחה, הגב' י.פ.נ. הצוואה הראשונה, מיום 15.05.1989, מותירה את כל העיזבון לנתבע. הצוואה השנייה, מיום 24.03.1999, מותירה את העיזבון לתובע. הצוואה האחרונה כתובה ברוסית וחתומה על ידי שני עדים - המטפלת של המנוחה ובעלה. הצוואה פגומה מבחינה פורמלית משום שהעדים חתמו עליה בפני המנוח, מה שמעלה חשד לגבי אמיתותה. השופט בוחן את הנסיבות שבהן נכרתה הצוואה ומוצא כי עדויות העדים אינן עקביות וסותרות. למשל, לא ייתכן שהנייר שעליו כתובה הצוואה יכול היה להילקח מתיקו של המנוח, כפי שטוענים העדים, משום שהוא בגודל לא סטנדרטי ולא יכול להיכנס לתיק. גם חתימות העדים והמנוח נעשו בעטים שונים, מה שמצביע על כך שהעדים חתמו תחילה ולאחר מכן המנוח חתם על נייר ריק. השופט גם מוצא חשד כי הצוואה נכתבת ללא טעויות או מחיקות, בהתחשב בנסיבות שבהן היא נוצרה לכאורה. זאת ועוד, עורך דינה של המנוחה מעיד כי מספר חודשים לפני פטירתה שקלה המנוחה לשנות את צוואתה אך לא הזכיר את התובעת, שלטענתו הייתה ידועה בציבור שלה במשך עשר שנים. ככלל, השופט אינו משוכנע כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח, ועל כן פוסק לטובת הצוואה הקודמת מיום 15.05.1989. פסק הדין מדגיש את נטל ההוכחה הכבד הנדרש למתן תוקף לצוואה עם פגמים צורניים וקובע כי התובע לא עמד בנטל זה.