בר"ע 790/05

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לצו עיקול זמני על נכסי המשיב, בציפייה לפסק דין חיובי פוטנציאלי עבור המבקש. השופט פותח בהתוויית המסגרת הרגולטורית לצווים מסוג זה, תוך הדגשת הצורך בראיות לכאורה לכך שאי מתן הצו יעכב את ביצוע פסק הדין. עוד הם מציינים כי על בתי המשפט להיזהר במתן צווי מניעה זמניים, תוך איזון בין האינטרס של המבקש להבטיח שהמשיב לא יפגע בביצוע פסק הדין לבין זכויות הקניין של המשיב. במקרה הספציפי, השופט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב הציג ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעה. הם דוחים את טענות העותר כנגד קביעה זו, וקובעים כי הן רלוונטיות בשלב לגופו של עניין, ולא בשלב העיקול הזמני. השופט מקבל את טענת העותר כי על המשיב מוטל נטל ההוכחה בדבר המניעה הפוטנציאלית לביצוע פסק הדין. עם זאת, הם מציינים כי המשיב אכן הציג ראיות כאלה, לרבות תצהיר המפרט את פעילותה המוגבלת של העותרת ואת היעדר הנכסים הרשומים. מנגד, השופטת מציינת כי העותרת לא הביאה כל ראיה סותרת לגבי פעילותה העסקית הנוכחית ומצבה הפיננסי. היעדר ראיות כאלה נתפס כניסיון להתחמק מחקירה נגדית, ובית המשפט מפעיל את שיקול דעתו לטובת המשיב. יתר על כן, השופט מציין כי העיקול הזמני, במקרה זה, משפיע רק על יתרת הזכויות בכספים לאחר קיום התחייבויותיו של המשיב לבנק, ובכך ממזער את ההשפעה על זכויות הקניין של העותר. השופט מגיע למסקנה כי המשיב הניח תשתית ראייתית מספקת לכאורה ומקיים את צו העיקול הזמני. הערעור נדחה, והמבקש נדרש לשלם את הוצאות המשפט של המשיב. ההחלטה מתקבלת בהעדר שני הצדדים ומיום 24.7.05.