עע"מ 777/08

תקציר

המדינה ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהורה להמחות למשיבים היתרים נוספים להעסקת מהגרי עבודה בבניין ולשנות את הליכי בקשתם. המדינה טענה כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות וכי לממונה שיקול דעת לצמצם את מכסת ההיתרים. המשיבים טענו כי זכותם לדרוש את מיצוי המכסה, וכי הקיצוץ יפגע בענף הבנייה. באשר להליך הגשת הבקשה טענה המדינה כי הוא סביר ונחוץ כדי להבטיח את יציבות התאגידים ופיקוח אפקטיבי. עם זאת, בית המשפט קבע כי נפגעה זכותם של התאגידים לחופש העיסוק, ופעולתו של הממונה אינה מידתית. היא הורתה למדינה לשנות את הנוהל הבלתי סביר שחייב תאגידים לשלם אגרות על בקשות מיותרות. בית המשפט מצא כי החלטת המדינה פגעה באינטרסים המוגנים של המשיבים אך יושמה במסגרת שיקול דעתה של הרשות ולתכלית ראויה. מבחן המידתיות הראה כי פעולת הנציב הייתה מוצדקת, שכן היא איזנה בין הפגיעה במשיבים לבין האינטרס הציבורי בצמצום מהגרי העבודה תוך שמירה על זכויות העובדים. באשר להליך הגשת הבקשה, קבע בית המשפט כי אילוץ תאגידים לשלם בגין בקשות מיותרות אינו חוקי, והציע תיקונים. הערר התקבל בחלקו, והמדינה נדרשה להקצות היתרים בכפוף לתנאים מסוימים, תוך קבלת ההחלטה בעניין אגרות הבקשה. השופטים ג'ובראן ורובינשטיין הסכימו עם פסק הדין.