ת"א 45111-01-12

תקציר

התובעת, חברה העוסקת בשיווק והפצה של מערכות אבטחה, התקשרה בהסכם הפצה עם הנתבעת, חברה המפתחת ומשווקת מערכות אבטחה, לרבות מערכת לאיתור אנשים וחפצים (LM system). התובעת טענה כי הנתבעת התחייבה גם לספק לה מערכת נוספת שתאפשר איתור מנויים ברשת הסלולרית (מערכת FM), וכי התחייבות זו היוותה חלק בלתי נפרד מהסכם ההפצה. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה חובה זו, ולכן הגישה תביעת נזיקין. עוד טענה התובעת כי הנתבע פעל כלפיה בחוסר תום לב לאורך כל המשא ומתן החוזי, ולכן היא זכאית לפיצוי בגין כך. הנתבעת הכחישה קיומה של התחייבות לספק לתובעת את מערכת ה-FM, וטענה כי הסכם ההפצה מתייחס למערכת LM בלבד. לדבריה, טענת התובעת התבססה על אי הבנה יסודית של ההסכמות בין הצדדים, ועל אשמתו התורמת של התובע עצמו. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא התחייבה לספק לתובעת את מערכת ה-FM, ולכן לא הייתה הפרת חוזה בהקשר זה. בית המשפט מצא כי פרשנותה של התובעת להסכמים בין הצדדים הייתה בלתי סבירה, וכי התנהלותה של התובעת עצמה הצביעה על כך שהיא עצמה לא האמינה כי הנתבעת התחייבה לספק את שירות ה-FM. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת אכן פעלה בחוסר תום לב כלפי התובעת בשלב המו"מ החוזי, כאשר הציגה בפני התובעת מצג לפיו פיתוח מערכת FM נמצא בשלב מתקדם יותר מכפי שהיה בפועל, וכי היא מודעת להסתמכותה של התובעת על מצגים אלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי התובעת תרמה גם לנזק שנגרם לה, ולכן הפחית את הפיצוי שנפסק לה ב-5% בשל אשם תורם. בית המשפט פסק לתובע פיצויי הסתמכות בסך 562,400 ₪ בגין יתרת התמורה שהתובע היה אמור לקבל מלקוח הקצה, והורה לנתבעת לשלם סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. עוד קבע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו.