ה"ע 466/95

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי בקשות הנוגעות להסדר כובל בין מספר חברות כבלים. הבקשה הראשונה, שהוגשה על ידי עו"ד מיכאל שווילי, מתנגדת להסדר, בטענה שאין בו אינטרס ציבורי. הבקשה השנייה מבקשת לחייב את חברות הכבלים (המשיבות) למסור רשימה של סרטים שנרכשו מסוכנים ישראלים בין השנים 1992 ל-1994. מידע זה מתבקש כדי לקבוע אם חברות הכבלים עומדות בתנאי של רכישת לפחות 15% מהסרטים מסוכנים מקומיים, כפי שמתחייב מהחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים. המשיבים מוכנים למסור דו"ח רואה חשבון המפרט את מספר הסרטים שנרכשו מסוכנים מקומיים, אך מסרבים לחשוף את הרשימה בטענה שמדובר בסוד מסחרי. בעוד שהמידע נחשב לסוד מסחרי, בית המשפט מכיר בכך שהחובה להעיד בעניינים אלה היא אבן יסוד בהליך המשפטי. עם זאת, במקרה זה מורה בית המשפט למשיבים למסור את המידע המבוקש לממונה על ההגבלים העסקיים, אשר יבחן את הרשימה ויקבע את אחוז הרכישות שבוצעו באמצעות סוכנים מקומיים. גישה זו מאזנת בין הצורך בשקיפות לבין ההגנה על סודות מסחריים. בית המשפט סבור כי מדובר במנגנון ראוי לבירור מבלי לחשוף מידע רגיש. המשיבים מונחים להפיק את הרשימה בתוך 15 יום, אשר תוגש לעיון הממונה על ההגבלים העסקיים. ההחלטה היא להישאר חסויה עד להודעה חדשה.