ס"ק 74438-11-20

תקציר

פסק דין זה דן במספר היבטים של סכסוך עבודה בין ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל לבין אוניברסיטת תל אביב. ראשית, הוא מתייחס לשאלה אילו צדדים יכולים להצטרף באופן לגיטימי לבקשות. בית המשפט מחליט כי רק ההסתדרות ואוניברסיטת תל אביב יכולות להיות צד להליך, למעט מנכ"ל אוניברסיטת תל אביב, ועד עובדי המחקר והפרויקטים ושני עובדים בודדים. בית הדין טוען כי בעוד ועד העובדים אינו יכול להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד, אין מניעה לברר את עמדתם של שני העובדים בהליך קיבוצי עתידי. לאחר מכן, פסק הדין דן בזכותה של ההסתדרות לקבוע אילו גופים מוסמכים לנהל משא ומתן עם האוניברסיטה בשם העובדים. בית הדין מצדד בהסתדרות וקובע כי האוניברסיטה אינה יכולה להתערב בענייניה הפנימיים של ההסתדרות ולקבוע איזה ועד ייצג את העובדים במשא ומתן. היא מכירה בריבונות ההסתדרות בעניין זה ובזכותה לנהל משא ומתן באמצעות ועד עובדי המחקר והפרויקטים. פסק הדין בוחן גם את שאלת יחידת המיקוח והאם הסכסוך הוא משפטי או כלכלי באופיו. בית המשפט פוסק לטובת עמדת ההסתדרות כי קיימת יחידת מיקוח אחת באוניברסיטת תל אביב, והאוניברסיטה אינה יכולה להכתיב את זהות הצד למשא ומתן. נקבע כי עילת התביעה הראשונה, הנוגעת לסירובה של האוניברסיטה לנהל משא ומתן עם ההסתדרות, היא מחלוקת כלכלית. עם זאת, עילת התביעה השנייה, הקשורה להתנכלות לחברי ארגון עובדים, נחשבת לסכסוך משפטי. בית הדין מחליט כי טענות אלה מוקדמות מדי ויש למחוק אותן מהבקשה, שכן עניינם של שני העובדים המדוברים נבחן על ידי הרשויות הרלוונטיות. לבסוף, פסק הדין דן בסוגיית הסייבר ובבקשת ההסתדרות לגישה מקוונת למחשבי האוניברסיטה. בית המשפט מורה לאוניברסיטה לשתף את ההסתדרות במידע על עובדיה כפי שעשתה בעבר, מתוך הנחה שהיא פועלת כדין ושומרת על פרטיות העובדים. ההסתדרות נדרשת להגיש בקשה חדשה אם האוניברסיטה לא העבירה מידע כזה בעבר או אם היא מבקשת נתונים נוספים. ההחלטה נועדה לעודד את הצדדים למצוא פתרון חוץ-שיפוטי לעניין זה. כל צד אחראי להוצאות המשפט שלו, וניתן לערער על פסק הדין תוך 14 יום.