ת"א 1021/95

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת משאית, זכאי לפיצוי מהמבטחת הנתבעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות רפואית בשיעור של 23% ונגרמו לה נזקים שונים, לרבות הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, נזק לא ממוני והוצאות שונות. בית המשפט קבע את אמינותו של התובע ואת ההשלכות התפקודיות של פגיעתו, וקבע כי נכותו התפקודית עומדת על 19%. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב יכולתו של התובע לעבוד והניכוי הנובע מכך מכושר השתכרותו, שקבע בית המשפט על 25%. בית המשפט חישב את הפסדי השתכרות העבר בהתבסס על השכר שהתובע יכול היה להרוויח אלמלא התרחשה התאונה, תוך התחשבות בסיכוייו להתקדם בקריירה. בגין הפסדי השתכרות עתידיים קבע בית המשפט שכר חודשי של 9,000 שקל והוון אותו בריבית של 3% לשנה עבור 35 שנות העבודה שנותרו. כמו כן נפסקו לתובע 35,000 ₪ בגין אובדן זכויות סוציאליות, 30,000 ₪ בגין עזרה מאחרים ו-60,000 ₪ בגין הוצאות שונות. בנוסף, נגרמו לתובע 67,200 ₪ בגין נזק לא ממוני. סכומים אלה יופחתו על ידי קצבאות ביטוח לאומי ודמי אבטלה שיתקבלו. הנתבע חויב בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין. כמו כן, בית המשפט קיבל את הודעת הנתבע לצד שלישי, וקבע כי הוא חייב בשיפוי, אך דחה את ההודעה לצד שלישי אחר, ולא מצא כל ראיה לבעלותו ברכב. ההחלטה פירטה את שיקולי סכומי הפיצוי, לרבות שיעורי הריבית, ואת הניכויים המפורטים שיש לבצע, תוך התייחסות גם לשיקולים המשפטיים הנוגעים להודעות הצד השלישי.