בג"צ 10/71
צו עליון
תקציר
בג"ץ פסק בתיק של אזרח ותושב ישראל שנישא לתושב ואזרח הממלכה המאוחדת הן בטקס אזרחי והן בטקס דתי על פי משה וישראל. האישה עזבה את הבעל ועלתה לישראל, ואילו הבעל הגיש תביעה לשלום בית לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו. האישה עתרה לבג"ץ בטענה כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בנושא, שכן הבעל אינו אזרח או תושב ישראל. בג"ץ הסכים עם האישה וקבע כי סמכותו של בית הדין הרבני לדון ב"נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה" מחייבת את שני בני הזוג לעמוד בתנאים הקבועים בחוק, ובכלל זה להיות יהודים, לחיות בישראל ולהיות אזרחי המדינה או תושביה. מאחר שהבעל לא עמד בתנאים אלה, בית הדין הרבני לא יכול היה לדון בתיק, וצו המניעה שהוציא האוסר על האישה להתדיין בבתי המשפט האנגליים אינו תקף. בהחלטת בג"ץ הודגש כי הסכמת בעל דין אינה יכולה להקנות לבית הדין הרבני סמכויות שלא היו לו על פי החוק. בנוסף, בית הדין ציין כי בית הדין הרבני יכול לדון בענייני המעמד האישי רק בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, מה שלא היה המקרה כאן. פסק הדין אישר את הצו המוחלט וחייב את הבעל לשלם את הוצאות העתירה של האישה, כולל שכר טרחת עורך דין.
בג"צ 10/71 דבורה גורדון נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים, עליון (23.3.1971)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.