ע"מ 1220-04-12

תקציר

נגד המערער במקרה זה הוגש כתב אישום באישומים שונים הנוגעים לשלושה עיסוקים: ניכיון שיקים, הלוואות חוץ בנקאיות והנהלת חשבונות. במסגרת הסדר טיעון הודה המערער באשמה והורשע בכתב אישום מתוקן. עם זאת, המערער לא דיווח על הכנסותיו מעיסוקים אלה לשנים 2007-2008 ו-2009-2010, מה שהוביל את המשיב להוציא שומות לפי מיטב שיקול דעתו. המערערת הגישה דו"ח מס רק לשנת 2010, ורק לאחר הוצאת השומות לשנים 2009-2010. הערעורים הנוכחיים על שומות אלה אוחדו. המשיב מבקש להשתמש בפסק הדין בתיק הפלילי כראיה בתיק הנוכחי, דבר שהמערער אינו מתנגד לו. עם זאת, טוען המערער כי יש לאפשר לו להציג ראיות שבדרך כלל אינן קבילות במשפט אזרחי רגיל. בית המשפט קבע כי המערער אינו יכול להציג ראיות הסותרות את הכרעת הדין הפלילית או את העובדות בכתב האישום המתוקן, שכן ההרשעה התבססה על הודאתו של המערער עצמו. בית המשפט פירש את התקנה הרלוונטית, תקנה 10(ב), כמאפשרת הצגת ראיות שעליהן ביסס המשיב את השומה או את טענות המערער לפי סעיף 147(ג) לפקודת מס הכנסה, גם אם לא תהיה קבילה במשפט אזרחי רגיל. בית המשפט קבע, כי תקנה זו אינה מבטלת את דיני הראיות הכלליים או את סעיף 42ג לפקודת הראיות, המונע מהמערער להציג ראיות סותרות ללא רשות בית המשפט. מאחר שהמערער לא ביקש רשות ורק הגיש דו"ח לשנת 2010, קבע בית המשפט כי המערער מנוע מלהציג כל ראיה הסותרת את פסק הדין הפלילי או את עובדות כתב האישום המתוקן.