בש"פ 45/88

תקציר

נגד הנאשמים בתיק זה הוגש כתב אישום בגין לקיחת רכב ללא הסכמת בעליו והצתו אותו. הם נעצרו עד לתוצאות המשפט. לאחר הגשת כתב האישום התקיים דיון בבית המשפט 62 יום לאחר מכן, אך בשל טעות מנהלית לא הוזמנו עורכי דינם של הנאשמים. בדיון בחרו הנאשמים להשיב לאישומים ללא נוכחות בא כוחם והודו באשמה. עם זאת, מאחר שהדיון התקיים מעבר ל-60 הימים שלאחר הגשת כתב האישום, טענו הנאשמים כי יש לשחררם מאחר שהדיון אינו מהווה התחלה תקפה של המשפט. עוד טענו כי מעצרם אינו חוקי ללא נוכחות עורכי דינם. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שבאופן אידיאלי היה מקום לדחות את הדיון כדי להבטיח את נוכחותו של סניגור, לא ניתן לראות בהליך כולו בטל ומבוטל. בית המשפט קבע כי המשפט החל עם הקראת כתב האישום, ובחירתם של הנאשמים להמשיך ללא עורכי דינם, אף שהיו פתוחים לערעור בהמשך, לא פסלה את ההליך כולו. עוד ציין בית המשפט כי המדינה פעלה בזהירות בכך שהסכימה להתעלם מתגובת הנאשמים שניתנה ללא היוועצות וכי צווי המעצר שהוציא בית המשפט המחוזי תקפים. לבסוף, בית המשפט ציין כי בקשה להארכת מעצר מעבר ל-60 יום מוקדמת בשלב זה ודחה את הערעורים, תוך שהוא מותיר את המעצר לגופו של דיון נוסף.