רע"א 8149/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת ערעור ובקשות נוספות בתיק אזרחי ארוך שנים. פסק הדין הראשוני, שניתן בשנת 2007 על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו, חייב את המשיבים לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 160,000 ₪. על פסק דין זה ערערו המשיבים פעמיים, תחילה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר פסק לטובתם והחזיר את התיק לבית משפט השלום, ולאחר מכן, לאחר פסק דין של בית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי. בינתיים פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיבים, אשר עוכבו עד להכרעה בערעורים אלה. כמו כן ביקש המבקש למנות כונס נכסים לדירת המשיבים, אך בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום. גם על החלטה זו ערער המבקש, תחילה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחתה, וכעת בבקשת רשות ערעור לערכאה הגבוהה יותר. טענתה המרכזית של המבקשת היא כי שגה בית המשפט המחוזי בפסיקותיו, העמיד אותן במצב בלתי אפשרי, ואף לא העניק להן דחיית מועד הדיון. המשיבים תומכים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשים לדחות את בקשת רשות הערעור הנוכחית. הם מאשימים את המבקש באי גילוי עובדות מהותיות, לרבות ביטול פסק הדין נגד המשיבים ותשלום מלוא החוב. לאחר שבחן את התיק, החליט השופט כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, שכן היא אינה מעלה סוגיות מעבר לאינטרס הפרטי של המבקש או שאלות בעלות חשיבות משפטית המצדיקות גלגול רביעי נדיר של הסכסוך. זאת ועוד, הנסיבות השתנו באופן משמעותי מאז פסקי הדין הראשוניים, והפכו את הבקשה לתיאורטית ובלתי רלוונטית, והיה על המבקש לפעול לדחייתה. בנוסף, ציינה השופטת כי המשיבים שילמו את רוב, אם לא את כל, סכום פסק הדין, אך הדבר לא הוזכר על ידי המבקש. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור מיותרת התקבלה. המבקש חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט בסך 30,000 ₪.