תמ"ש 42979-09-17

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה אזרחית בה טוענת התובעת, אם במקצועה, כי העבירה את זכויותיה במשק באופן זמני בלבד בנאמנות עבור בנה, הנתבע. הנתבע טוען כי העברת הזכויות מאמו הייתה מתנה עבורו. בסכסוך היה מעורב גם בן נוסף, אלמוני, שהיה בעל רשות להשתמש בחווה אך לא זכויות בה, ונחשב רק לבעל רישיון. ניתנה לו רשות זו על ידי התובע, והיא לא הוגבלה בזמן. בית המשפט בחן את כוונת שני הצדדים לעסקה, בהתחשב בחזקת המתנה בשל הקשר המשפחתי, כמו גם בחוק הנאמנויות וחזקת הנאמנות. התובעת טענה כי נפלו פגמים בכריתת החוזה, לרבות חוסר הסכמה, טעות ומרמה, אשר ביטלו את העברת הזכויות. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה, וכי חתימתה על מסמכי ההעברה מהווה אינדיקציה אובייקטיבית להסכמתה. גרסת הנאשם לאירועים נתמכה בעדותו של עורך דין שהיה עד לעסקה ולא היה לו עניין בתוצאותיה. זאת ועוד, התנהלות הצדדים לאחר העברת הזכויות חיזקה את טענת הנתבע כי ההעברה הייתה במתנה. בית המשפט בחן גם שתי צוואות שערכה התובעת, בהן הורישה את עזבונה באופן שווה בין כל ילדיה, אך מצא כי צוואות אלה אינן מבטלות את החובה לתת את המשק לנתבע במתנה, מה גם שלא הודיעה לו על ביטולה. באשר לתביעה נגד האלמוני, הסכים בית המשפט עם הנתבע כי אין לו זכויות בחווה וניתן לפנותו. בית המשפט הורה לאלמוני לפנות את המחסן ואת הלול בתוך החווה בתוך 60 יום. השופטת הצטערה על התפרקות המשפחה והפצירה בצדדים לנסות להגיע להסכם לתיקון היחסים ביניהם, אך מאחר שלא הושגה הסכמה, פסק הדין דחה את תביעת התובעת וקיבל את טענת הנתבעת. התובע והאלמוני חויבו לשלם לנתבע סכום מופחת כדי למנוע החרפה נוספת של הקרע במשפחה.