ע"פ 6367/12

תקציר

פסק הדין הנדון נוגע לנאשם שהודה כי שלח תוקפים להכות את המתלוננת. הנאשם ערער על ההחלטה, אך שופטי הערעור דחו את הערעור ולא מצאו עילה להתערב בממצאי בית משפט קמא. החלטתו של בית משפט קמא התבססה במידה רבה על הודאת הנאשם, שאותה ראו השופטים כאמינה, בהתחשב בהערכה הפסיכולוגית של הנאשם ובעדותו בבית המשפט. השופטים הדגישו כי יתרונו של בית משפט קמא היה בכך שגיבש התרשמות מאישיותו המורכבת של הנאשם, שאינה עומדת לרשות ערכאת הערעור. השופטים הסכימו עם הערכתו של בית משפט קמא את משקלה של חוות הדעת הפסיכולוגית של המומחה וקבעו כי ההודאה אכן אמינה. יתר על כן, השופטים הסכימו עם פרשנותו של בית משפט קמא לראיות הנסיבתיות, אשר תמכה במסקנה כי הודאת הנאשם הייתה אמיתית. הם גם הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי היה על הנאשם לצפות את האפשרות של פגיעה חמורה כתוצאה משליחת תוקפים להכות את המתלונן, ללא קשר לכוונתו בפועל. השופטים לא מצאו כל הצדקה לטענות הנאשם בדבר מחדלי חקירה, והכירו בכך שההודאה והראיות התומכות מספיקות להרשעה מעבר לספק סביר. השופטים דחו גם את טענת המערער בדבר עבירת הטרדת עד, והסכימו עם פרשנותו של בית משפט קמא לחוק ולעובדות. לבסוף, קבעו השופטים כי אין בהם כדי להתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא, אשר התחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובחומרת העבירות. הערעור נדחה, והנאשם חויב להתייצב ולרצות את עונשו.