ת"א 2267/00

תקציר

יורשיו של אברהם אבן שושן, המחבר ובעל זכויות היוצרים של המילון העברי-עברי החדש, תבעו את תרבות לעם (1995) בע"מ, מפיצת ספרים, ואת מנהליה, בן ציון אהרונוביץ' ורחל גלילי, בגין הפרת זכויות יוצרים. היורשים ביטלו את הסכמי ההוצאה לאור שלהם עם חברת קריית ספר בע"מ בשנת 1993 עקב הפרות, ובהמשך תבעו אותם על המשך פרסום המילון והפצתו ללא הסכמתם. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בשנת 1998 כי ביטול ההסכמים היה חוקי, והורה לקריית ספר להפסיק להשתמש בזכויות היוצרים ולהחזירן ליורשים. היורשים טענו כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלהם בכך שרכשו ומכרו את המילונים מקריית ספר לאחר ביטול ההסכמים, ואף לאחר פסק הדין. הנתבעים טענו כי לא היו מודעים לביטול, והמשיכו למכור את המילונים שרכשו מקריית ספר בתום לב ובתמורה יקרת ערך. לחילופין, הם טענו כי הם מוגנים על ידי עקרון "תקנת השוק", וכי טענת התובעים אינה מוצדקת שכן הם כבר קיבלו פיצוי בגין המכירות המפרות מקריית ספר. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא היו מודעים לביטול ההסכמים עד שקיבלו מכתב התראה מהיורשים בשנת 1999. מכירת המילונים על ידי הנתבעים לא היוותה הפרת זכויות יוצרים, שכן הנתבעים סברו כי המילונים אינם "עותקים מפרים". בית המשפט קבע כי בורות היא הגנה מפני הפרת זכויות יוצרים משנית, הכוללת סחר בעותקים מפרים. בנוסף, המילונים שנמכרו לפני פסק הדין משנת 1998 לא היו "עותקים מפרים", שכן בעת המכירה סיון וקריית ספר היו בעלי זכויות היוצרים החוקיים. פסק הדין, שהחזיר את זכויות היוצרים ליורשים, לא יכול היה לשנות רטרואקטיבית את מעמדם המשפטי של המילונים. עוד קבע בית המשפט כי עקרון "תקנת השוק", המגן על רוכשי טובין הנמכרים על ידי מוכר במהלך העסקים הרגיל, אינו חל על יצירות המפרות זכויות יוצרים. דיני קניין רוחני הם חוק מיוחד העוקף את ההגנה הכללית של "תקנת שוק". חוק זכויות יוצרים מעניק הגנות ספציפיות לרוכשי "עותקים מפרים", והנתבעים עמדו בדרישות של בורות ותום לב תחת הגנות אלה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הנתבעים רכשו את המילונים בתום לב ובתמורה יקרת ערך, והתנהגותם אינה מהווה "העלמת עין". גם טענת התובעים לאחריות אישית כלפי מנהלי החברה הנתבעת נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי לא נגרמו להם כל עוולה אזרחית. לפיכך, תביעת היורשים בגין הפרת זכויות יוצרים נדחתה, והם חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.