סע"ש 7447-04-13

תקציר

עיקר המחלוקת במקרה זה נסובה סביב פרשנותו הראויה של הסכם 2000, ובפרט סעיף 15.4, הקובע כי יש לראות את היום שאחרי התורנות כיום עבודה רגיל ואין בו כדי לגרוע מחישוב השכר. התובעים טענו לפרשנות מצמצמת, שתזכה את כל הרופאים, לרבות עובדים במשרה חלקית, לקבל שכר עבור היום שלאחר התורנות, ללא קשר לשאלה אם מדובר ביום עבודה מוגדר מראש עבורם. מנגד, הנתבעת הציעה פרשנות מרחיבה יותר, שתגביל את התשלום לרופאים שהיום שאחרי התורנות היה עבורם יום עבודה בהתאם להיקף העסקתם. בית המשפט הסכים עם עמדת התובעים, וציין כי פרשנותו המילולית של הסעיף ותכליתו תומכות בעמדתם. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות הנתבעת כי התובעים יכלו להסדיר את סדרי עבודתם כך שיזכו בתשלום עבור יום המנוחה, וקבע כי גרסת התובעים לאירועים אמינה יותר וכי המדינה לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. עוד קבע בית המשפט כי ההסדר הנוכחי, שבמסגרתו רופאים במשרה חלקית אינם מקבלים תשלום עבור יום המנוחה החובה, מהווה אפליה אסורה. כתוצאה מכך, חויבה המדינה לשלם לתובעים את הפרשי השכר עבור שבע השנים שקדמו לתביעה, בצירוף הפרשות לפנסיה והטבות מקרן השתלמות. כמו כן, הוצא צו הצהרתי הקובע כי התובעים שעבדו לאחר ינואר 2013 זכאים לשכר יום מלא עבור ימי מנוחה כפויה לאחר התורנות, למעט אלה שעבדו בימי חמישי. התובעים ביקשו גם צו הצהרתי בדבר מעמדו הקבוע של התובע מס' 6, אך הדבר הפך למיותר עקב קבלת כתב מינוי. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשאת בהוצאות המשפט של התובעים ובשכר טרחת עורכי הדין. לצדדים זכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, שיקבלו העתק ממנו.