עב"ל 45597-05-13

תקציר

במקרה דנן, ביקש המערער להכיר באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, בטענה כי לחץ נפשי חריג בעבודה הוביל להתקף הלב. המערערת טענה כי אירוע ביום 17.8.2010, במהלך יום עבודה רגיל, גרם למצוקה נפשית משמעותית, שהובילה לאוטם למחרת. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, בעיקר בשל היעדר ראיות אובייקטיביות התומכות בטענת המערער בדבר אירוע עבודה חריג. בית הדין הדגיש כי על מנת שאוטם שריר הלב יסווג כתאונת עבודה, יש להוכיח אירוע אובייקטיבי הקשור ישירות לפעילות בעבודה, בצירוף ראיות ללחץ נפשי חריג או מאמץ פיזי שקדם לתקיפה. חרף עדותו של המערער ומכתב המפרט כביכול את האינטראקציות עם מנהליו, לא הובאו ראיות ממשיות המאששות את התרחשות האירוע הנטען במועד הנקוב. עדויות עדי ראייה לא היו מספיקות או לא עקביות, והרשומות הרפואיות לא תיארו אירוע של לחץ חריג שהוביל לאוטם; במקום זאת, הם הצביעו על הופעת הסימפטומים למחרת בבוקר. לפיכך, המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לביסוס התרחשותו של אירוע חריג במקום העבודה. לפיכך, הערעור נדחה, שכן המערערת לא הצליחה להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת למינוי מומחה רפואי או שבית המשפט המחוזי ישקול מחדש את פסק דינו הקודם. פסק הדין הסתיים ללא צו להוצאות.