דב"ע מה/150 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור שהגישו פרופסורים בדימוס באוניברסיטה על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתם לכלול שלושה רכיבי שכר, המכונים החזרי הוצאות רכב, בחישוב הפנסיה שלהם. הפרופסורים טענו כי רכיבים אלה, ששולמו ללא תנאי ועל בסיס דרגתם ולא על פי הוצאותיהם בפועל, צריכים להיחשב כחלק משכרם. בית הדין הסכים עם הפרופסורים, וקבע כי רכיבים אלה אכן היו חלק משכרם ויש לכלול אותם בחישוב הפנסיוני. מסקנה זו התבססה על אופיים הבלתי מותנה של התשלומים ועל היעדר תנאים או גורמים ספציפיים הקובעים את פסיקתם. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות האוניברסיטה כי יש להחריג את הרכיבים מחישובי הפנסיה משום שלא בוצעו הפרשות לקרן הפנסיה עבורם, וכי כוונת הצדדים לא הייתה לכלול אותם. בית הדין הדגיש כי הוראות בהסדרים קיבוציים משולבות במשתמע בחוזי עבודה פרטניים, ולכן יש להתחשב בכוונת הצדדים להסדר הקיבוצי, ולא בחוזה האישי. מכיוון שרכיבי הרכב שולמו ללא תנאי והיוו חלק משכר היסוד, הם נכללו בצדק בשכר הפנסיוני. בנוסף, נדחתה גם טענת האוניברסיטה כי המרצים התמהמהו בהגשת התביעה, שכן בית המשפט לא מצא עילה להחלת חוק השיהוי. לפיכך התקבל הערעור, והאוניברסיטה הופנתה לחשב את הפנסיה בהתאם, כאשר המרצים יקבלו את תשלומיהם בחזרה בתוספת ריבית. פסק הדין גם מתח ביקורת על מבנה השכר המורכב והבדיוני באוניברסיטה, והדגיש את הצורך בבהירות ובשקיפות.