ע"א 4189/20

תקציר

התיק עוסק בפירוק חברת דירות קלארין בע"מ וחברת הבת קלארין טבריה חברה לבניין בע"מ, שהחלה באמצע שנות ה-80 והתמודדה עם אתגרים רבים. המפרק, המכונה המשיב, מונה להשלים פרויקט בנייה תקוע בטבריה, הכולל למעלה מ-200 דירות נופש. למרות המאמצים הראשוניים, ההתקדמות הייתה מינימלית עד אמצע שנות ה-90, כאשר קבלן חדש הועסק באמצעות עסקת קומבינציה, מה שהוביל למחלוקות שנפתרו בסופו של דבר. על רקע עיכובים ממושכים בבנייה, מונה בשנת 2007 רואה חשבון עצמאי לבקשת רוכשי דירות, וחשף התנהלות כספית כושלת של הפרויקט. לאחר מכן, בשנת 2008 הודח המשיב מתפקידו כמפרק, והוחלף על ידי המערערת. למרות שהמשיבה ערערה על הפינוי, היא נדחתה על הסף מאחר והפרויקט הסתיים. המשיב ביקש אישור לשכר טרחתו; במקביל, הגישה המערערת תביעה אישית על סך 18.5 מיליון ₪ כנגד המשיב, בטענה לניהול פיננסי כושל. בית המשפט קמא דחה טענה זו ברובה, לא מצא כוונת מרמה מוכחת וציין כי ניהול פיננסי כושל לא בהכרח עיכב את מסירת הדירות. עם זאת, בית המשפט פסק להשבת כספים שנמשכו שלא כדין (711,633 ₪) ללא אישורו המגיע של המשיב. ערעור מצא טעם בחלק מהטענות, אך אישר את ממצאי בית משפט קמא בדבר היושר העובדתי, דחה את הטענות לתרמית תוך הפחתת חובת ההשבה של המשיב בסך 219,200 ₪, תוך הכרה בהתיישנות התיישנות ובידע קיים של ועדות הפיקוח. יתר על כן, הוצאותיו של המשיב הוכרו, אך החלטת בית משפט קמא בהוצאות נותרה על כנה על פי שיקול דעתו. ההחלטה אינה מסיימת את המחלוקות המשפטיות הרחבות יותר, שכן בקשת המשיב לשכר טרחה נותרה בעינה. פסק הדין הסופי דחה את הערעור העיקרי, אישר חלקית את ערעורו הנגדי של המשיב ופסק לו הוצאות בסך 40,000 ₪.