עמ"נ 31230-03-15

תקציר

הסוגיה העומדת על הפרק היא הסיווג המתאים, לצורכי ארנונה, של מיכלי דלק תת-קרקעיים הממוקמים בתחנת דלק. השאלה היא האם יש למסות את המקרקעין שמעל המכלים כקרקע תפוסה, כטענת המערערת, או כמבנה בתחנת דלק, כפי שטען המשיב. לאחר ניתוח ההגדרות הקבועות בפקודת העיריות ובהתחשב בפסקי דין קודמים, מגיע השופט למסקנה כי יש לראות בשטח שמעל המכלים שטח כבוש. קביעה זו מתבססת על הנסיבות העובדתיות, לרבות מיקומם, גודלם, ייעודם ונגישותם של המכלים. משכך, פוסק השופט לטובת המערער, מבטל את החיוב המסווג כמבנה בתחנת דלק וקובע כי יש לחייב את השטח כקרקע תפוסה. כן מורה השופט למשיב לפצות את המערערת בגין שכר טרחת עורך דין ופיקדון המס. ההחלטה נוגעת באופן ספציפי לשטח של 104.09 מ"ר ואינה מתייחסת לסוגיות אחרות שהעלתה המערערת.