ע"פ 70337/01

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה נובעים מתאונת דרכים טרגית שהתרחשה בתל אביב ב-22 באוגוסט 1998, וגרמה למותו של אדם אחד ולפציעתם של כמה אחרים. המערער מס' 1, ויצמן אופיר, נהג בג'יפ מסוג ניסן טרנו שהתקרב לצומת, כשלצידו שני נוסעים. בתוך כך, הפעיל המערער מס' 2, בר אלון, רכב מאזדה בנתיב הסמוך, אף הוא מתקרב לאותו צומת, מלווה בשלושה נוסעים. רחוב קרליבך, שבו אירעה האירוע, הוא רחוב חד-סטרי עם ארבעה נתיבים. המערער מס' 2 סטה שמאלה, חסם את נתיב נסיעתו של המערער מס' 1, וכתוצאה מכך התנגש האחרון בכנף השמאלית הקדמית של המאזדה. לאחר ההתנגשות איבד המערער מס' 1 שליטה על הג'יפ שלו, עלה על המדרכה והתנגש בפאב תוך גרימת נזק ופציעות קשות. בית משפט קמא הרשיע את שני המערערים בגרימת מוות תוך נהיגה רשלנית, והוביל לערעור זה הן על ההרשעה והן על גזר הדין. הטענות העיקריות שהציג המערער מס' 1 טוענות כי רשלנותו של המערער מס' 2 ניתקה את הקשר הסיבתי בין נהיגתו של המערער מס' 1 לבין מקרי המוות שנגרמו בעקבותיו. בנוסף, המערער מס' 1 מערער על הימנעותו של בית המשפט מלאמץ את גרסתו לאירועים ואת עדויות עדיו, כמו גם את הקביעה בדבר מהירות נהיגתו. אשר לגזר הדין, טוען המערער מס' 1 כי שגה בית המשפט בהטילו עונש זהה על שני המערערים ולא שקל את המלצת שירות המבחן להטיל עונש מאסר. טענתו העיקרית של המערער מס' 2 משקפת את טענתו של המערער מס' 1, לפיה נהיגתו הרשלנית של המערער האחר ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנותו שלו לבין התאונה. עוד הוא טוען, כי שגה בית משפט קמא בממצאיו העובדתיים בנוגע לנתיב נסיעתו וברשלנות הנטענת המיוחסת לו בגין נהיגה יחפה. לטענת המערער מס' 2, גזר הדין חמור יתר על המידה ואינו מתחשב בנסיבותיו האישיות, בחרטה ובפוטנציאל השיקום. השופט נ' אחיטוב, בהסכמת השופט ד' ברלינר והשופט צ' המר, דוחה את שני הערעורים, ואינו מוצא טעם בטענות שהוצגו. בית המשפט מקבל את קביעתו של בית משפט קמא כי המערער מס' 2 נסע בנתיב השמאלי וסטה שמאלה, תוך חסימת דרכו של המערער מס' 1. הראיות, לרבות עדויות עדי ראייה והודעתו של המערער מס' 2 במשטרה, תומכות בקביעה זו. באשר למהירותו של המערער מס' 1, מציין בית המשפט כי אף עד לא העיד על מהירות מדויקת של 50 קמ"ש, מסקנתו של בית משפט קמא בדבר מהירות בלתי סבירה מוצדקת בשל הצומת המורכב ותנאי התנועה הסואנים. זאת ועוד, השופט מסכים עם החלטתו של בית משפט קמא שלא לבודד את רשלנותו של מערער אחד מהשני, ומדגיש כי על הנהגים לצפות מראש את הסיכונים הנשקפים מנהגים אחרים על הכביש, לרבות כאלה שנהגו ברשלנות. רשלנות חמורה של צד אחד אינה פוטרת את הצד השני מאחריות אם ניתן היה לצפות את מעשהו הרשלני. במקרה דנן, שני המערערים יכלו וצריכים היו לצפות את רשלנותו של האחר. בהתייחסו לגזר הדין, בית המשפט אינו מוצא כל פגם בהפעלת שיקול דעתו של בית משפט קמא. תוצאותיה החמורות של התאונה, שגרמה למוות ולפציעות מרובות, מצדיקות את העונשים שהוטלו. בית משפט קמא שקל כראוי את כל הנסיבות המקלות ואיזן אותן כראוי. אשר על כן, הערעורים נדחים במלואם, ופסקי הדין וגזרי הדין שניתנו על ידי בית המשפט קמא מתקיימים.