רע"א 46733-07-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין תביעת 'פרעתי'. המבקש, שבבעלותו ארבע חנויות המשועבדות לשעבודים של בנק דיסקונט לישראל בע"מ (הבנק), התקשר עם הבנק בהסכם פירעון. על פי ההסכם, היה על המבקשת לבצע שני תשלומים לבנק ולקחת על עצמה את כל ההתחייבויות החלות על החנויות. החנות שנותרה תחת שעבוד הבנק הייתה אמורה להבטיח את התשלום הסופי של 50 אלף דולר. המבקש טען כי הבנק הסכים לוותר על חובות וריביות מסוימים עם קבלת תשלום זה, אך הבנק סירב להכיר בהסכם זה ודרש מהמבקש לחתום על תוספת נוספת להסכם, אך הוא סירב. הבנק, לעומת זאת, טען כי התוספת אכן נעשתה ונחתמה, ונתן למבקש אפשרות לשלם את יתרת החוב בתשלום אחד, שישחרר את השעבוד על החנות. המבקש לא הציג כל ראיה התומכת בטענתו או כי מצא קונה לחנות. בהסתמך על ההסכם המקורי, פסק בית המשפט לטובת הבנק וקבע כי המבקש לא עמד בנטל השכנוע הנדרש לתביעת "פרעתי". יתר על כן, בית המשפט לא מצא עילה משפטית להיעתר לערעור המבקש, ועל כן דחה אותו. כל צד אחראי לשכר הטרחה שלו.