בש"פ 4550/22

תקציר

בהכרעת הדין עסק בית המשפט באישום חמור נגד המערער, שהואשם בהתגרות ברצח באדישות, כפי שנתמך בראיות לכאורה. בראיות אלה קמה חזקת מסוכנות לפי סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים, המצדיקה את מעצרו של המערער. בית המשפט הדגיש כי שחרור עצור לפיקוח אלקטרוני או למעצר בית דורש נסיבות חריגות וטעמים מיוחדים, שלא היו קיימים במקרה זה. המערער ערער על דו"ח המעצר, שלא המליץ על שחרורו, וטען כי אין בו כדי להצדיק את המשך מעצרו. עם זאת, בית המשפט ציין כי הנטל להוכיח נסיבות מיוחדות לשחרור מוטל על המערער, וכי ביקורת על שירות המבחן אינה יכולה להחליף את הצורך בממצאים פוזיטיביים. חוות דעתו של מומחה פרטי, אף שהיא מקיפה, לא הספיקה כשלעצמה כדי לבסס טעמים מיוחדים לשחרור, שכן היא אינה עומדת בגדר דו"ח מעצר סטנדרטי. בית המשפט בחן את חומר הראיות, לרבות סרטון שתואר כמראה את המערער משתתף באופן פעיל בתקיפה אלימה ולא פועל מתוך הגנה עצמית, למרות טענותיו. האליבי הכוזב הראשוני של המערער החליש עוד יותר את הגנתו. ראיות התקיפה ודוחות רפואיים קשרו את מעשיו של המערער ישירות למותו של הקורבן, ותמכו בטענת התביעה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אדישותו של המערער לתוצאה הקטלנית הפוטנציאלית באה לידי ביטוי במעשיו בסרטון. משכך, החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את המערער עד לסיום בית המשפט קמא, הביאה לדחיית הערעור.