רע"א 65673-12-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא רון שפירא) בבקשת רשות ערעור 65673-12-22 דסקל ואח' נ' ב.ס.ד. הבית השלישי בע"מ, מיום 2 בינואר 2023: **עובדות הרקע וההליך הקודם:** המשיבה (ב.ס.ד. הבית השלישי בע"מ) הגישה תביעה כספית, חוזית, נזיקית ובגין עשיית עושר ולא במשפט נגד המבקשים (פיסי דסקל וב.ס.ד. הבית השלישי בע"מ) בסכום של כ-1.5 מיליון ש"ח. התביעה נסבה על טענה כי המבקש 1, שהיה שותף של בעל המשיבה, קיבל בטוחה להלוואת בעלים שהעמיד לחברה משותפת, את כספי הזכייה של המשיבה בהליך משפטי אחר, והעביר אותם לחברה שבבעלותו (המבקשת 2). לטענת המשיבה, המבקשים לא החזירו לה את הסכום שהופקד כבטוחה. המבקשים, בתגובה לתביעה, ביקשו מבית משפט השלום לחייב את המשיבה, כחברה בע"מ, להפקיד ערובה להוצאותיהם מכוח סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999. בית משפט השלום (כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר) דחה את הבקשה, תוך שקבע כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר, הינה כללית וסתמית, וכי אין בה טענה עובדתית המצדיקה חיוב החברה בערובה מעבר לעצם היותה חברה בע"מ. **השאלה המשפטית העיקרית:** האם בית משפט קמא שגה בקביעתו כי יש לדחות את בקשת המבקשים לחייב את המשיבה, כחברה בע"מ, בהפקדת ערובה להוצאותיהם, וזאת מכוח סעיף 353א' לחוק החברות? **ניתוח משפטי והכרעת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, דחה את בקשת רשות הערעור. ההחלטה התבססה על מספר עקרונות ושיקולים משפטיים: 1. **הלכת ההתערבות המצומצמת של ערכאת ערעור בהחלטות ביניים:** בית המשפט המחוזי הדגיש את הכלל לפיו ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים הנוגעות לניהול ההליך בפני הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. בעניינים המסורים לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, כמו החלטות בדבר הפקדת ערובה, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב אלא במקרים חריגים. במקרה זה, בית המשפט קבע כי לא נפל פגם המצדיק התערבות. 2. **פרשנות סעיף 353א' לחוק החברות:** * **ברירת המחדל:** בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי ברירת המחדל על פי סעיף 353א' לחוק החברות היא חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. תכלית זו נועדה למנוע מצב בו נתבע שזכה בדין יתקשה לגבות את הוצאותיו מחברה חסרת נכסים. * **חריג לכלל:** עם זאת, סעיף 353א' קובע גם כי בית המשפט רשאי שלא להורות על הפקדת ערובה אם סבר שנסיבות העניין אינן מצדיקות זאת. הדבר משקף את העובדה שהחיוב בערובה אינו אוטומטי, אלא נתון לשיקול דעת בית המשפט, בהתאם לנסיבות הספציפיות. * **נטל ההוכחה:** בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשים כי נטל ההוכחה לעניין הפטור מערובה מוטל באופן מוחלט על החברה התובעת, וכי אין עליה להציג עובדות או תצהיר. על אף שנקודת המוצא היא חיוב החברה, המבקשים (הנתבעים) הם אלו שביקשו את החיוב בערובה, ולכן היה עליהם להציג טענות עובדתיות קונקרטיות המצדיקות חיוב זה, מעבר לעצם היותה של המשיבה חברה בע"מ. 3. **העדר טענות עובדתיות מפורטות:** בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית משפט קמא כי בקשת המבקשים הייתה כללית וסתמית. היא לא כללה כל טענה עובדתית המבהירה מדוע לדעתם יש לחייב את המשיבה בערובה, מעבר לעובדה שהיא חברה בע"מ. בית המשפט הדגיש כי לו הייתה כוונה לחייב כל חברה בע"מ באופן אוטומטי, היה המחוקק קובע זאת במפורש. 4. **עיתוי הגשת הבקשה:** בית המשפט ציין כי המבקשים הגישו את הבקשה לחייב את המשיבה בערובה טרם הגישו כתב הגנה. הדבר נתפס כניסיון להסיט את הדיון מבירור המחלוקת העניינית, לגרום להתארכות הליכים ולבזבוז משאבים. בית המשפט קמא, בנקודת הזמן הרלוונטית, לא סבר שהימנעות מחיוב בערובה עלולה לפגוע בזכויות הקניין של המבקשים, במיוחד לאור אופי הבקשה. 5. **הבהרה בדבר הגשת בקשה עתידית:** בית המשפט הוסיף הערה חשובה כי דחיית בקשת רשות הערעור אינה שוללת את האפשרות להגיש בקשה חדשה, מערוכה כדין, לאחר הגשת כתב הגנה, הכוללת נימוקים ראויים. בקשה כזו תיבחן לגופה על ידי בית משפט קמא. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **איזון בין תכלית סעיף 353א' לבין שיקול דעת בית המשפט:** ההחלטה ממחישה את האיזון העדין שבית המשפט נדרש לו בין ההגנה שסעיף 353א' נועד לספק לנתבעים מפני תובעים חסרי יכולת, לבין הצורך שלא להכביד יתר על המידה על חברות ולהבטיח את הגישה לערכאות. * **חשיבות הפירוט העובדתי בבקשות לחיוב בערובה:** ההחלטה מדגישה את הצורך בפירוט עובדתי קונקרטי בבקשות לחיוב בערובה, ולא הסתמכות על טענות כלליות או על מעמד החברה בלבד. * **הדינמיקה של ניהול הליך:** ההתייחסות לעיתוי הגשת הבקשה (לפני כתב הגנה) מלמדת על ההשפעה של עיתוי זה על הערכת בית המשפט את מטרות הבקשה ואת ההשלכות הדיוניות. **סיכום:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מאמץ את החלטתו של בית משפט קמא. ההחלטה מדגישה כי אף שקיימת ברירת מחדל לחייב חברות בע"מ בהפקדת ערובה, הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, בהתאם לנסיבות. בקשה לחיוב בערובה חייבת להיות מפורטת ומבוססת על טענות עובדתיות, ואינה יכולה להתבסס אך ורק על עצם היותה של התובעת חברה בע"מ. כמו כן, יש להביא בחשבון את אופי הבקשה ואת שלב ההליך בו היא מוגשת.